כיצד למנוע תאונות דרכים

כיצד למנוע תאונות דרכים

פרופסור שלמה קניאל

מרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה ומכללת אורות באלקנה

שוטר עצר נהג שנסע במהירות 230 קמ"ש.

הנהג שאל את השוטר: "נסעתי מהר מדי?"

השוטר ענה לו: "לא, טסת נמוך מדי…"

הפסיכולוגיה של הנהיגה איננה שונה מתחומי פסיכולוגיה אחרים. נפש האדם הנוהג, המחליט, הלומד, והנהנה היא אותה נפש. מורכבותה של נפש זו היא כה גדולה עד כי כל ניסיון להסביר את חוקיותה בנוסחאות פשטניות של סיבות ותוצאות מחזירה אותנו לתקופת האבן של הפסיכולוגיה. צורת החשיבה הסיבתית היא השכיחה והידועה. מקובל לראות שתי תופעות העוקבות אחת את השנייה כאילו הראשונה גרמה לשנייה. מכיוון שגורם מסוים מביא לתוצאה מסוימת, הסר את הגורם ותבטל את התוצאה. לכן כאשר שלש צעירות נהרגות בתאונה מציעים כי נהגים צעירים ינהגו חצי שנה בלווי מבוגר, כאשר נהג משאית הרג מספר ילדים ומיד מתמקדים באכיפת חוקים על נהגי משאיות.

חשיבה סיבתית פשוטה אינה מתאימה להבנת מורכבות הנפש ויש להוסיף לה את החשיבה ההסתברותית והכאוטית.

החשיבה ההסתברותית היא דינמית כלומר יכולים לצוץ מספר גורמים אקראיים היוצרים גורמים אחרים ולפתע, הסלע נע וכדור השלג מתגלגל. את ההסבר הסתברותי ניתן למתוח יותר ולטעון כי מאורעות מקומיים קטנים וזניחים יכולים להשפיע בצורה דרמטית בדרך לא חזויה. דרך חשיבה זו מודגמת על ידי אפקט "הפרפר" מתורת הכאוס, קרי, תנועות כנפי פרפר בברזיל יכולות לגרום לטורנדו בטקסס, כלומר אלפי שרשראות של גורמים, זניחים, לא חזויים יכולים בסופו של דבר להצטבר בצורה אקראית או עקב השגחת הבורא (כל אחד יבחר את האפשרות הנוחה לו) ולהפוך להתחלה של סערה.

הדינמיות, המורכבות, הקושי לחיזוי והשונות הרבה בין בני אדם מובילים לרעיון להשוות את האדם למערכת המטאורולוגיה ביקום ואת התאונה כיום האחרון של סערת טייפון. מרגע שהופיע הטייפון על מסכי הרדאר מתחילה מערכת של סיבות ותוצאות (דטרמיניסטית) בה יכולים החזאים לומר כי הסערה של יום ראשון מהווה את הסיבה לתוצאות הסערה ביום שני ההופכות לגורמים לתוצאות יום השלישי וכך הלאה. כאשר הסערה התחילה, קשה להתמודד עמה ויש רק לצמצם את הנזקים. התאונה עצמה היא סוף הסערה ולפניה היה נהג שיכור, עייף ולא מקצועי וגורמים נוספים שהביאו אותו לכך. אם נסכים כי האדם הוא מערכת מאוד מורכבת המתבטאת בתהליכים הסתברותיים לא ברורים, הרי קשה למקם סבות ותוצאות. תאונת דרכים מחרידה יכולה להיגרם על ידי שלוב מורכב ומסובך של גורמים אשר כל אחד מהם בלבד איננו מספיק להסביר ואף לא יכול היה להשפיע (תנועת הכנפיים של הפרפר). כך למשל ניתן לזהות כי התאונה נגרמה עקב שכרות אולם מדוע האדם שתה? מה בדיוק הופך צעיר אחד לנהג בשל ואת השני לפרא אדם? תכונות אישיות? צורות חשיבה? חינוך מהבית? ישנם אלפי גורמים שהביאו לכך שהאדם השיכור והעצבני והבטלן הגיע לכביש ורצח משפחה שלמה. וכמו בסערה, כך טיפול בגורמים הקרובים לתאונה יצמצם במעט את הנזק אולם לא יגרום לשינוי ממעלה גבוהה.

חשיבה סיבתית פשוטה (דטרמיניסטית) מביאה אותנו לטפל בבעיית הרצח בכבישים על ידי ניטרולו של כל גורם בנפרד. ההנחה היא כי מניעתו של גורם אחד תוריד מעט אחוזים, תוספת של עוד גורם תוסיף עוד מעט אחוזים וכך בצורה מצטברת והדרגתית נכלא את השד בבקבוק. גישה מדורגת זו איננה ישימה כאשר התהליך הוא הסתברותי ככדור שלג ומעוף הפרפר ללא נקודת זמן מדויקת.

טענה זו יכולה לגרום לרפיון ידיים שהרי אם יש כל כך הרבה גורמים וכל אחד מהם שולי וזניח, וקשה לעקוב אחריהם כיצד נטפל בבעיה? בנקודה זו צריך לעזוב את ההשוואה למטאורולוגיה עליה איננו שולטים ולעבור לאמונה בסיסית בכוחו של האדם לשנות את המציאות מסביבו כל עוד לא הוכח אחרת. אם עברתם אתי את מחסום האמונה ניתן לעבור לשלב הבא ולטעון כי הפתרון לתופעה לא ברורה מבחינה סיבתית היא לתקוף אותה בבת אחת, במסה קריטית, מכוונים שונים.

הקב"ה ברא קודם את העולם ורק אח"כ נתן את התורה. מכאן למדים כי חשוב קודם לבנות את הכלי לתוכו יוצקים את המהות והתוכן. בהעדר כלי ישפך התוכן היקר על הרצפה. היסוד לבניית הכלי הוא להעתיק מהצבא את הרעיון של איגוד כוחות מול משימה. בבסיסו מאורגן הצבא לפי גדודים, חטיבות ואוגדות. בכל יחידה ישנו מינון מסוים בין מרכיבי הצבא השונים: אויר, רגלים, טנקים, הנדסה ותותחנים. המינון אמור להיקבע לאור תחזית אפשרית של שדה הקרב העתידי. אולם בבסיס החשיבה הצבאית מונח היסוד המודולרי. כלומר, כל גדוד שריון אמור להיות חביר לכל חטיבת חי"ר האמורה להיות חבירה לכל אוגדה החבירה לכנף אוירי. לצבא יש אפוא שתי מערכות ארגון: אחת סטאטית, רגילה העונה לחיים השוטפים ומהווה בסיס לצורת הארגון השנייה – המשימתית. צורת הארגון המשימתית (פרויקטור במונחי יעוץ ארגוני) היא איגודי כוחות המותנים באופי המשימה והגדרת המטרה. בדומה לצבא צריכה גם המדינה שתי צורות ארגון. אחת בסיסית וסטאטית בדמות משרדי הממשלה, והאחרת, דינמית ומכוונת למשימה. כדי לפתור את בעיית התאונות יש לעבור לצורת הארגון הנקבעת לפי המשימה ואופייה.

המשמעות היא פשוטה. יש ליצור משרד ממשלתי מיוחד למניעת הרצח בדרכים. משרד זה יבנה לפי רעיון איגודי הכוחות לצורך המשימה ויכיל את כל היסודות הקשורים לרצח בדרכים כמו: תחבורה, משטרה, חינוך, שיכון, תשתיות וכו'. התקציב שמשרד כזה יקבל יתאים לסדר העדיפות הגבוה בעוגה הלאומית. אין צורך להוסיף תקציבים רק לאגד את הקיים במסה קריטית מול מניעת הרצח. משרד כזה חייב להיות בעל כוח ביצועי ומאויש בבעלי מקצוע ולא פוליטיקאים.

לתוך הכלי הזה (משרד מיוחד למניעת תאונות דרכים) ניצוק את כל הגורמים אשר זוהו על ידי טובי המומחים והשכל הישר. הרשימה ארוכה ומכילה את הגורמים הקשורים בחינוך הנהג הצעיר וחינוך מחדש של הנהג הוותיק. הרחבה וחיזוק תשתיות, שיפור הפיקוח על המכונית ואביזריה  הבטיחותיים, העלאת רמת הערנות והפחד של הנהג על ידי אכיפה וענישה מוגברים ועוד מספר רב של גורמים ותת גורמים אשר מונחים בכתובים ויש לאספם לכלי אחד. את כל התוכנית יש להפעיל בבת אחת ובזמן אחד. המסה הקריטית הראשונה חשובה מאוד בבחינת "לא עוברים תהום בקפיצות קטנות".

הרעיון המרכזי שינחה את איגום הכוחות והסבות הוא שינוי גישה מהותי למיומנות הנהיגה. במקום להתייחס אליה כאל מיומנות פשוטה כמו רכיבה על אופניים יש להתייחס לנהיגה כאל הטסה של מטוס. התמיכה לרעיון זה באה מבחינה מדוקדקת של התמודדויות של הנהג על פני תקופה ארוכה המגלה מספר רכיבים חשובים:

  • v מעבר מהיר מאוד מרמת ערנות נמוכה לרמת ערנות גבוהה מאוד (ילד קופץ לכביש) זאת בדומה למאבטחים.
  • v קבלת החלטות ביחס לעקיפה, תכנון והתאמת מהירויות, תכנון והתאמת דרכי גישה.
  • v עמידה בתנאי לחץ (תוכנית הנסיעה אינה מתאימה, לחץ אישי מהבית ומהעבודה ועוד).
  • v הבנה של המתרחש בכביש כאשר נוצר שינוי ביחס לשגרה (תאונה, תיקוני כבישים, נהגים עבריינים) והתאמה מהירה של השינויים לנהיגה אחרת.
  • v שליטה של התודעה על כל הנהיגה ויכולת לחזות הפתעות ולמנוע אותן (נהיגה מונעת).
  • v תרבות נהיגה הנגזרת מהבנה ערכית כי לנוהג יש מכשיר הריגה וכי הכביש הוא חלק מהחיים והנימוס וההתחשבות בזולת הם הכרחיים להצלת חיים.

כל אלה הן דוגמאות על קצה המזלג שאפשר להרחיב בהן ולנסחן במלים מקצועיות. הנקודה החשובה היא שאם מסכימים לעיקרון כי הנהיגה מורכבת ודומה יותר להטסת מטוס ניתן לגזור מכך מסקנות חשובות:

  • v זמן הלמידה לקבלת רישיון נהיגה צריך להיות רב מאוד (פי כמה מאשר כעת).
  • v יהיו כאלה שלא יוכלו לקבל רישיון נהיגה.
  • v מצבי הלמידה צריכים להיות דומים למצבי הנהיגה (החלקה, תנאי ראות, בלימה פתאומית).
  • v ריענון הלמידה על ידי מבחנים עונתיים עם סימולטורים.
  • v חינוך לנהיגה נכונה החל מגיל בית הספר.
  • v איגום משאבים (כוח אדם ותקציב)

סיכום

המדינה מטפלת בבעיית התאונות כמו כדורגל שכונתי, קרי, כולם רצים היכן שהכדור נמצא. בשבוע שיש תאונות של צעירים מתמקדים בגיל ובשבוע שיש תאונות עם משאיות מתמקדים במשאיות. טלאים אלה לא יפתרו את הבעיה אלא אם כן יאמצו גישה מורכבת ומערכתית לטווח ארוך אשר מובטחני תוריד בצורה דרסטית את התאונות ותציל חיי אדם.

כדי להתמודד עם הרצח בדרכים יש להאמין כי זו לא גזרת גורל או מחלה סופנית. בעיה כה קשה דורשת פתרון מורכב ושינוי בתוכנת החשיבה. תאונות דרכים תפסקנה רק כאשר נתייחס לנהיגה על כבישים כמסובכת כמו להטיס מטוס ולא כמו לרכב על אופניים. הנהיגה מסובכת מכיוון שצריך לעבור במהירות ממצב מנוחה ורגיעה למצב חירום (כמו מאבטחים) המעבר הזה הוא מסובך ודורש הרבה אימון. אם נהיגה תהיה כמו טיסה ההכשרה תהיה ארוכה עם הרבה שעות אימון ותרגול במצבי נהיגה קשים וסימולטורים לרענון. ונכון! יהיו כאלה שלא יתאימו לנהיגה ולא יקבלו רישיון.

מרכיבי הפתרון הם: אמונה בכוח לשנות, חשיבה הסתברותית, דינמית, רב ממדית, משרד ממשלתי למניעת רצח בדרכים, מופעל על ידי אנשי מקצוע ולא פוליטיקאים, תפיסת הנהיגה כפעולה מורכבת הדומה יותר לטיסה מאשר לרכיבה על אופניים, תוכנית משולבת רבגונית המופעלת בו זמנית וזוכה למערכת משוב בהתאם לתוצאותיה הברורים. צריך לעשות זאת מהר ככל האפשר כי גם אם רובוטים יקבלו שליטה על המכוניות עדיין הגורם האנושי יהיה דומיננטי.